חיזוק ביטחון עצמי של ילדים - אני מאמין בעצמי! 

הורים רבים מייחסים את חוסר הביטחון העצמי כגורם למגוון קשיים של ילדיהם."יש לו קשיים חברתיים כי אין לו ביטחון עצמי...", "היא לא ניגשה לבחינה ללהקת בית הספר כי אין לה ביטחון עצמי...", "הוא לא משחק בהפסקה כי יש לו דימוי עצמי נמוך...". יתכן מאוד והם צודקים בחלק מהמקרים. ביטחון עצמי נמוך הינו חלק מהסיבות לבעיות הרגשיות ולקשיים עימם מתמודדים ילדים בגילאים שונים. ובכן, מהו אותו ביטחון עצמי שאנחנו כל כך רוצים שיהיה לילדינו?

דימוי עצמי, ערך עצמי, ביטחון עצמי
ראשית, כאשר אנו מדברים על ביטחון עצמי, אנו מתכוונים פעמים רבות לדימוי עצמי או להערכה העצמית של הילד או האדם הבוגר. הדימוי העצמי או הערך העצמי מושתת על המשמעות, הפרשנות והערך שהאדם מייחס למרכיבי העצמי שלו. דהיינו, איך הוא תופס ורואה את עצמו ועד כמה חי עם זה "בשלום" ומקבל לתוכו את כל מרכיבי העצמי השונים. מעבר לתכונות והמאפיינים הפיסיים, הרגשיים וההתנהגותיים, קיימים בעצמי גם ייצוגים פנימיים למערכות היחסים המשמעותיות שהיו לנו מאז לידתינו- ההורים, האחים, המורים... שמופנמים והופכים לחלק ממנו ובעיקר, לדרך בה העצמי מפרש ונותן ערך למרכיביו השונים. לדוגמא - ילד נפל, קיבל מכה כואבת והוא מגיע לאימו בוכה. אותו ילד קטן מפנים את דרך התגובה של אמא כלפיו ו"מאמץ" אותה לתוכו. האם יופנם קול מרגיע ומנחם של אמא, כזה שמאפשר להירגע ולהמשיך הלאה למשימה הבאה? האם יופנם קול מוכיח "כמה פעמים אמרתי לך לא לקפוץ?!" שאינו מאפשר להינחם ולהירגע ומותיר את הילד בודד עם כאבו ומבוייש? או שאולי יפגוש אותו ילד קול של אמא חרדה, מבוהלת, מזדהה הזדהות יתר - קול שאומר שהעולם מפחיד, מלא סכנות ועדיף להימנע ממנו? הדימוי העצמי אם כן, מתעצב לאורך ההתפתחות ומושפע מהמרכיבים הפיסיים והנפשיים של הילד, בד בבד עם יחסי הגומלין של הילד והסביבה הקרובה המגיבה אליו.
באופן כללי, ילדים ומבוגרים עם ביטחון עצמי גבוה הינם בעלי תחושת מסוגלות גבוהה יותר, הם מאמינים בכוחם וביכולתם להצליח ולעמוד באתגרים שהם וסביבתם מציבים. באותו אופן, ילדים ובוגרים בעלי ביטחון עצמי נמוך יהיו בעלי תחושת מסוגלות נמוכה יותר, לא יאמינו בכוחם להצליח, ייטו לגישה תבוסתנית "אני בטח לא אצליח...הוא בטח לא ירצה להיות חבר שלי..." והתנהלותם תהייה נמנעת יותר. האמונות הבסיסיות בהן אותם ילדים מחזיקים יכולות להיות "אני לא מספיק שווה... לא מספיק יפה... אין לי סיכוי להצליח...לא מגיע לי בכלל...".
פעמים רבות ללא התערבות מתאימה של ההורים, המורים או המטפלים במידת הצורך - ילד אשר מחזיק בתפיסות כאלה לגבי עצמו ילך ויחזק אותן כי מראש יתנהל לפיהן. לדוגמא, ילד עם ביטחון עצמי נמוך לא ינסה להצטרף למשחק כדור עם חבריו בהפסקה ("הם לא יצרפו אותי כי אני גרוע במשחקי כדור..."), הוא יישב בצד בפנים נפולות ויחזק את התחושות השליליות שלו כלפי עצמו - "אני בודד, אין לי חברים, אני לא טוב בספורט.. " אותו ילד גם יקרין דכדוך, עצב ואשמה כלפי חוץ ועשוי להיתפס על ידי הילדים סביבו ככזה שלא נעים להיות במחיצתו. המעגל חוזר והתחושות השליליות מזינות את הדימוי העצמי לגבי האינטראקציה החברתית.

גורמים פנימיים המשפיעים על הביטחון העצמי
גם לגורמים נפשיים כגון חרדות, פחדים, דכאון וארועים טראומתיים ישנה השפעה על הדימוי והביטחון העצמי של הילדים. חרדות למשל, מגבילות את הילדים מפעילויות שונות, מובילות להימנעות, צמצום וחיזוק האמונות שהעולם מפחיד ומסוכן. לקשיים פיסיים ככגון נכויות או מחלות עשוייה להיות השפעה על הדימוי העצמי באופן שתואר עד כה. עם זאת, כמו לכל שאר הגורמים, גם כאן קיימת חשיבות מכרעת לאופן שבו תופס הילד את הקושי. האם הנכות למשל נתפסת רק כמגבלה, או דווקא האופן בו הופנמה בתוך העצמי הוא אופן מחזק של יכולת להתגבר על קשיים ומסוגלות. האמור נכון גם לגבי התמודדויות נוספות עימן מתמודדים ילדים כגון: קשיי קשב וריכוז, לקויות למידה וקשיים בויסות חושי - כשלאחרונים יכולה להיות השפעה מהותית על הדימוי והביטחון העצמי מתוך הדרך בה שהילד חווה ומפרש את העולם סביבו.

משפחה, מורים, חברים, סביבה
הורים רבותי, הורים - לכם חשיבות עליונה בגיבוש הדימוי העצמי של הילד וחיזוק בטחונו העצמי. הילד מגיע לעולם עם הטמפרמנט המולד שלו, עם יכולותיו וגם קשייו, בדיוק כמו כולנו. האופן בו הילד פוגש את העולם (דהיינו, אתכם), ההדהוד והתגובה שמקבל ממנו (דהיינו, מכם) וההשתקפות שלו בעיניכם, הם אלה שיעזרו לו להרגיש נאהב (על ידכם..) בכל מצב וללא תנאי ומכך כבעל יכולת, מסוגלות וכישורים.
הילד בונה את העצמי שלו באינטראקציה עם הדמויות המשמעותיות בחייו. הדימוי העצמי והביטחון העצמי נבנים, נחלשים או מתחזקים דרך מערכות היחסים עם המשפחה, המורים, החברים והסביבה. קיימת חשיבות רבה להיותו של הילד אהוב על ידי הוריו, לתחושה שמקבלים אותו ורואים אותו ללא תנאי, לתחושת ההתפעלות ממנו פשוט מעצם היותו הוא עצמו.
בגילאים מאוחרים יותר, לאחים, לגננות, למורים ולחברים יש השפעה ניכרת על הדימוי העצמי ובניית הביטחון העצמי. הגננות והמורים נתפסים אצל הילד כדמויות סמכות, ובדומה להורים - הילד זקוק מהן לתיקוף ליכולותיו, אמונה בכוחו ולעידוד כאשר מתקשה. בנוסף, הם מהווים ייצוג לתחילת הבדיקה של מיקום העצמי ביחס לאחרים, הילד משווה עצמו ביחס לרמת בני כיתתו וכן הלאה.

מיכל ההצלחות והחיזוקים
מעבר לכל הגורמים שציינו, הביטחון העצמי נבנה גם דרך ההתנסויות של הילד בחיים. ככל ש"מיכל ההצלחות" יהיה מלא, כך תגדל תחושת הערך, המסוגלות והאמונה של הילד ביכולותיו. במיכל ההצלחות יש גם מקום נכבד לחיזוקים החיוביים שתיתנו לילד, למחמאות ולהתפעלות ממנו. פעמים רבות אני נשאלת על ידי הורים האם לעודד ולאפשר לילד לגשת למשימה שנראה שיש סיכוי גבוה שלא יצליח בה. ובכן, "מיכל הצלחות וחיזוקים" מלא, יאפשר להישען עליו במקרה של אי הצלחה ויתן לילד יכולת להתאושש גם ממשברים שכאלה. יש לזכור ש"מיכל ההצלחות" אינו מורכב מאי נסיונות ומהימנעות בשל חשש מכשלון. לדוגמא, הילדה מאוד רוצה להיבחן למופע כשרונות צעירים בבית סיפרה. ההורים סבורים שהילדה, מה לעשות, לא כל כך מוכשרת במחול. האם לתמוך ברצונה להיבחן, או לחלופין לנסות להניעה מכך ובכך למנוע ממנה את הכשלון ואת הכאב שתחווה בעקבותיו? האם מישהו היה מעלה בדעתו שסביר הוא שלא לאפשר לפעוט להתנסות בצעדיו הראשונים רק כי הוא יכול ליפול? כיצד ילמד ללכת? ובכן, גם אצל הילדים הגדולים יותר, ההורים צריכים להאמין בכוחה וביכולתה של ביתם! (אולי אף יופתעו...?) שנית, לתמוך ברצון הפנימי שלה להתנסות ואף לשבח אותה על כך. עצם חוויית ההתנסות, העמידה בלחץ ובהתרגשות למשל, יכולים להקנות תחושת הצלחה והישג, גם אם לא התקבלה למופע. מאידך, מסר כגון "לא כדאי שתיבחני, יכול להיות שלא תצליחי", גם אם הגיע מהכוונה הכי טובה של למנוע ממנה כאב, דווקא הוא עלול לרפות את ידיה ולהפגוע בבטחונה העצמי. והכי חשוב - העמדה ההורית הבסיסית היא שההורים מקבלים, אוהבים ונמצאים עבור ביתם ללא קשר לתוצאות המבחן!

אז מה אפשר לעשות כדי לחזק את הביטחון העצמי של הילד?

* דאגו למיכל הצלחות וחיזוקים מלא וגדוש.
אפשרו התנסויות מגוונות בהתאם לנטיות הילד ותנו לו להתמודד, עודדו אותו, תנו חיזוקים ומחמאות לרוב! חיזוקים אינם צריכים להינתן רק על הצלחות - אלא על הניסיון, הדרך, ההשתדלות, השקעה והרצון. מיצאו תמיד על מה לתת מילה טובה והתמקדו בחיוב. ילד שיקבל חיזוקים ומחמאות יאמץ אותן ואת המסר שהן מעבירות - "אמא ואבא אוהבים אותי! אני מוכשר! אני יכול ומסוגל!"

*קבלו ואהבו את הילד כמו שהוא, על כשרונותיו וקשייו, על התכונות החיוביות והשליליות שלו ונסו לאהוב ולקבל כך גם את עצמכם! אמרו לו שאתם אוהבים אותו בכל הזדמנות, וכן - אימרו זאת גם לעצמכם.

*המעיטו בהעברת ביקורת. ילד שמבקרים אותו ללא הרף יפנים ביקורת זו ויאמץ אותה אל תוך מרכיבי העצמי שלו. אם כבר צריך להעביר ביקורת - בקרו את המעשה שעשה ולא את הילד עצמו.

*המנעו מציפיות מוגזמות שמפעילות לחץ מתמיד על הילד וגורמות לתחושה שלעולם אינו באמת יכול לעמוד בהן.

*התמקדו בחוזקות של הילד, בכישוריו היחודיים ועודדו אותם. תנו לילד מקום לביטוי יכולותיו, למשל חוג בו ישתלב ויצליח.

ולסיום- למרות כל זאת, במידה ואתם כהורים חשים שילדכם סובל מביטחון עצמי נמוך המקשה עליו ומעכב אותו, אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית. אם ילדכם נמנע מפעילויות שונות, מתקשה ליצור קשרים חברתיים, נראה עצוב ומדוכא, חרד, מתכנס בעצמו, מסרב לקחת חלק מפעילויות מחוץ לבית- כדאי לפנות לייעוץ על מנת לעזור לילד ולאפשר לו לממש את יכולותיו וגם להנות מכך - בהצלחה רבה!